פנתה אלי נעמי ויינשטין, אוצרת האומנות של האוניברסיטה המורמונית בירושלים בהצעה להשתתף בתערוכת פסיפס בשם "פסיפס של פרשנויות". הרעיון היה להתייחס לפסיפס עתיק שנמצא בארץ אך לתת לו פרשנות אישית.
הבחירה האינטואיטיבית שלי הייתה גלגל המזלות של בית הכנסת בבית-אלפא. כשהתחלתי לחקור על אותו פסיפס עתיק החלה התמונה להתבהר וברור היה לי הקשר עם סיפור חיי.
אבי נהרג במלחמת ששת הימים כשאני בת 4 בלבד והוא היה בן 27 במותו. כילדה לא הבנתי את משמעות האובדן ולא התאבלתי. רק בשנים האחרונות כשאני מבררת לעצמי מדוע בחרתי במדיום אומנות זה, מתקשר האבל ועולה מעצם בחירתי בעבודת הפסיפס: הבחירה באבן (מסמלת אבל בדת היהודית) ושבירת חלקים על מנת להרכיב מהם משהו חדש.
הליוס, אל השמש במיתולוגיה היוונית הינו הדמות פטריארכלית ומרכזית בגלגל המזלות. תפקידו לשמור על כולנו מלמעלה. את דמותו של הליוס החלטתי להחליף בדמותו של אבי. כדי למצוא פורטרט מתאים שלו חיפשתי באלבומים ישנים ונתקלתי באוסף הבולים הישן שלו. פתחתי את אלבום הבולים לגמרי באקראי ובאותו דף היה בול מרובע, גדול, של גלגל המזלות של בית-אלפא. מעל הבול היה כתוב בכתב ידו של אבי, בעט ירוק "הבול היקר". היה זה רגע מכונן עבורי וכמובן שכתב היד של אבי נכנס גם הוא לעבודה והפך לשמה.
הגלגל אינו שלם, כי חיי חסרים. מזל תאומים הוא המזל שלי. את הפורטרט של אבי ביצעתי בטכניקה הפוכה כדי לתת תחושה מרוחקת, של צילום בשחור-לבן. חומר החיבור בין החלקים הוא טיח סיד, נוסחה עתיקה המשמשת היום בשחזור פסיפסים, מכיוון שחומרי החיבור לא פחות חשובים בעיני (גם במובן התרפויטי) מהפסיפס עצמו והטיח משמש מעין גשר בין העתיק לעכשיו.